החלטה בתיק רע"א 1301/13

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ת' בזק-רפפורט) בת"א 55792-07-12 מיום 14.2.2013, במסגרתה נתן בית המשפט סעד ארעי במעמד צד אחד נגד המבקשים. בד בבד עם הגשת בקשת הרשות לערער הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי.

עיקרי העובדות

2.        המשיב (להלן: אמיתי) הגיש נגד המבקשים (להלן: קרויז) תביעה כספית על סך של 39,000,000 ש"ח. בין היתר, צורפו לכתב התביעה שטרי חוב שעשה קרויז לטובת אמיתי בהיקף של 3.5 מיליון דולר; מסמך מחודש ספטמבר 2011 בו מאשר קרויז כי הוא חייב לאמיתי סך של 29,000,000 ש"ח. קרויז הכחישו בכתב ההגנה את חובם.

3.        ביום 31.7.2012 ניתנו צווי עיקול בתיק במעמד צד אחד, וביום 13.8.2012 התקיים דיון במעמד הצדדים, במסגרתו הוסרו חלק מצווי העיקול, תוך שנשמרה זכותו של אמיתי לשוב ולפנות בבקשת עיקול, אם קרויז לא יעמדו בתשלומים חודשיים בסך של 400,000 ש"ח החל מיום 27.9.2012. השיק ליום 27.9.2012 חולל וקרויז הודיעו כי ביטלו את השיקים שבידי אמיתי. ביום 17.2.2012 שב אמיתי וביקש צו מניעה מבית המשפט והוספת מחזיקים. סעד זה ניתן במעמד צד אחד, וביום 31.10.2012 התקיים דיון במעמד הצדדים. בתום הדיון הוחלט בהסכמה על מינויו של עו"ד טדי ארז ככונס נכסים לניהול הנכס, חנות של קרויז לממכר זהב וכסף ותכשיטים. בית המשפט הורה ביום 23.12.2012 לכונס לבחון אם מדובר בעסק גרעוני, שכן אם כך הוא הדבר, כי אז אין מקום להמשיך בהליכי הכינוס. ביום 27.1.2013 הגיש הכונס דו"ח לבית המשפט ולפיו מצא כי אכן העסק גרעוני.

4.        ביום 14.2.2013 הגיש אמיתי לבית המשפט בקשה למינוי כונס נכסים לשם תפיסת המלאי העסקי של עסקם של קרויז, וכן בקשה למתן צו עיקול. אמיתי ביקש  למנות כונס נכסים אשר יכנס לעסק, יתפוס בו את המלאי, יאחסנו במקום בטוח עד לסיום הדיון בתיק העיקרי. בנוסף, כדי למנוע הברחת נכסים, התבקש בית המשפט ליתן צו עיקול במעמד צד אחד המורה לקרויז להימנע מלמכור את המלאי עד לקיום הדיון, להסמיך כונס נכסים להיכנס לעסק ולדרוש מקרויז להציג לפניו את מלאי העסק, לרשום את פרטיו ולתעדו.

החלטת בית המשפט המחוזי

5.        ביום 14.2.2013 קבע בית המשפט כי הבקשה למינוי כונס נכסים תידון במעמד שני הצדדים ביום 18.2.2013. עוד נקבע כי נסיבות העניין מצדיקות מתן סעד ארעי במעמד צד אחד עד למועד הדיון. בית המשפט העניק לאמיתי את הסעדים המבוקשים בכפוף לכך שניתן יהיה למכור את המלאי בשווי השוק שלו, ולהפקיד את תמורתו בחשבון נאמנות שייפתח על-ידי קרויז. בית המשפט מינה את עו"ד ברוך אורנשטיין (להלן: הכונס) ליישום האמור, בכל הנוגע לרישום המלאי בעסק ולתיעודו.

השתלשלות ההליכים לאחר מתן החלטת בית המשפט המחוזי

6.        ביום 17.2.2013 הגיע הכונס אל העסק, אשר נמצא סגור ונעול. הכונס ציין בהודעתו כי הצליח ליצור קשר עם גב' קרויז ויידע אותה כי מונה כונס נכסים וכי עליה לסור אל החנות ולפתוח אותה לשם רישום המלאי. גב' קרויז ביקשה כי הכונס יתקשר אליה לאחר שעה כשתתפנה מעיסוקיה. לאחר מכן, לא היה ניתן ליצור קשר עם גב' קרויז או עם באי-כוחה. על כן, לא בוצע הצו שניתן על-ידי בית המשפט.

7.        ביום 17.2.2013 הגישו קרויז בקשה לעיכוב ביצועו של הצו שניתן במעמד צד אחד, בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור לבית משפט זה.

8.        ביום 18.2.2013 התקיים דיון במעמד הצדדים בבקשת אמיתי ובבקשה לעיכוב ביצוע. במסגרת הדיון לא הוגשה תשובה בכתב מטעם קרויז, ובאת-כוחם ביקשה להגיש תשובה בכתב לבקשה בתוך 7 ימים. הדיון התמקד בסעד שניתן במעמד צד אחד, והאם יש מקום לבטלו או לעכב את ביצועו. בית המשפט קבע כי אין מקום לבטל את הסעד הארעי שניתן במעמד צד אחד עד לדיון בבקשה העיקרית, וכי אין מקום לעכב את ביצוע הסעד. בית המשפט קבע כי הסעד הארעי הוא מתון, וכי הוא נועד לשמירת המצב הקיים עד לדיון שיתקיים לאחר שתוגש תשובת קרויז. עוד נקבע כי רישום ותיעוד המלאי לא יוביל לגרימת נזק לקרויז, שכן יהיה ניתן לתאם עם הכונס כניסה מסודרת ודיסקרטית לעסק תוך פגיעה מינימאלית במוניטין העסק. אשר לטענת קרויז כי הקפאת התזרים השוטף של העסק עד לדיון בבקשה תשתק את העסק או תגרום לו לנזק חמור, קבע בית המשפט כי מדובר בתקופה בת ימים אחדים עד להגשת תשובה מטעם קרויז. עוד נקבע כי לא הונחה תשתית עובדתית לכך שהקפאת הכספים לתקופה כה קצרה תוביל לנזקים של ממש. כמו כן נקבע כי הוכחה על-ידי אמיתי הכבדה, שכן מדובר בתביעה לסכום כספי משמעותי, וכי אם יפסק סכום כסף שכזה נגד קרויז, מימושו אינו דבר של מה בכך. עוד צויין כי היקף העיקולים הכולל נופל ממחצית סכום התביעה. בית המשפט ציין כי יתכן שלאחר קיום הדיון במעמד הצדדים ימצא כי אין הצדקה לסעד המבוקש, אלא שבשלב זה יש להשאיר בעינו את מצב הדברים הקיים על דרך של מתן סעד ארעי. אשר על כן, נקבע כי הסעד שניתן ביום 14.2.2013 ישאר על כנו. כמו כן נקבע כי קרויז יגישו תגובה לבקשה עד ליום 24.2.2013.

נימוקי בקשת רשות הערעור

9.        על החלטת בית המשפט מיום 14.2.2013 הגישו קרויז בקשת רשות ערעור. לטענתם לא היה מקום למתן סעד זמני במעמד צד אחד עובר לקיום הדיון שנקבע לפני בית המשפט המחוזי. לטענת קרויז, לא הונחה תשתית עובדתית המצדיקה מתן סעד זמני במעמד צד אחד. קרויז מצביעים על כך שהתביעה הכספית שהוגשה נגדם טרם התבררה, ועל כן אין לראותם בחזקת חייבים כלפי אמיתי. עוד טוענים קרויז כי בית המשפט שגה שעה שלא ביצע איזון ראוי בין הפגיעה החמורה והמיידית בזכויותיהם הקנייניות, לבין זכותו הפוטנציאלית של אמיתי. קרויז מצביעים על נזקים חמורים אשר עשויים להיגרם להם לשיטתם כתוצאה ממתן הסעדים הזמניים, ובהם שיתוק פעילות העסק ופגיעה במוניטין. קרויז טוענים כי היה באפשרותם להבריח את המלאי העסקי אך לא עשו כן, ולכן אין מקום לחשש מפני הברחת נכסים.

דיון והכרעה

10.      לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ושקילת הטענות, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתגובת המשיבים. הלכה היא כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט במצבים חריגים (ראו: רע"א 3851/11 נדב נ' לוי (7.6.2011)). לא מצאתי כי הבקשה דנן נמנית עם אותם חריגים.

11.      כידוע, השיקולים העיקריים אשר אותם שוקל בית המשפט בהכרעתו אם להיעתר לבקשה למתן סעד זמני הם: סיכויי ההליך, מאזן הנוחות ושיקולים שביושר ובצדק. בענייננו, מצאתי כי הוכחו סיכויי ההליך במידה הדרושה, זאת לאור הימצאותו של שטר חוב של קרויז כלפי אמיתי וקיומו של מסמך מטעם מר קרויז שבו מודים קרויז בחובם. באשר למאזן הנוחות, לא מצאתי כי עלולים להיגרם לקרויז נזקים חמורים בעקבות מתן הצו, שכן מדובר בסעד ארעי אשר יעמוד על כנו ימים ספורים בלבד עד להכרעת בית המשפט המחוזי בבקשת אמיתי. בהקשר זה יש לציין כי ניתנה לקרויז הזדמנות להגיש את תשובתם לבקשה לבית המשפט המחוזי עד למועד הדיון במעמד הצדדים ביום 18.2.2013, דבר שלא נעשה ומנע דיון בבקשת אמיתי לגופה. כמו כן, לא הוכח כי הקפאת התזרים השוטף של העסק עד לקיום דיון בבקשה תוביל לשיתוק העסק. באשר לטענות קרויז לפגיעה במוניטין העסק עקב רישום ותיעוד המלאי על-ידי הכונס, סבורני, כבית המשפט המחוזי, כי ניתן להתגבר על קושי זה באמצעות שיתוף פעולה בין הכונס לקרויז אשר יוביל לכניסה דיסקרטית ככל האפשר של הכונס לעסק. לאור האמור, ובהתחשב בעובדה כי ענייננו בצו ארעי אשר יוותר על כנו למספר ימים נוספים בלבד, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

12.     הבקשה נדחית. ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, י' באדר התשע"ג (20.2.2013).